קול של אלוהים | אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה

כנסיית האל הכול יכול | קול של אלוהים | אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה

בראשית אלוהים נח. לא היו בני אדם או כול דבר אחר על פני האדמה באותה עת ואלוהים לא עשה כול עבודה. אלוהים החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהאנושות החלה להתקיים ולאחר שהושחתה. משלב זה והלאה, אלוהים לא נח עוד אלא החל להעסיק את עצמו בקרב האנושות. מנוחתו של אלוהים הופסקה בגלל השחתתה של האנושות וכן בגלל המרד של הארכי-מלאך. אם אלוהים לא יביס את השטן ויושיע את האנושות שהושחתה, הוא לעולם לא יוכל עוד להיווכח במנוחה. כשאין לאדם מנוחה, כך אין גם לאלוהים. כשאלוהים ייווכח במנוחה פעם נוספת, ייווכח גם האדם במנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, ללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה על ידי השטן וכן פלישה של כול כוח שהוא המתנגד לאלוהים. כול דבר נוהג לפי מינו וסוגד לאדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים ייווכח במנוחה, לא תיוותר עוד רשעות על פני האדמה ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. גם האנושות תיווכח בעולם חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהושחתה על ידי השטן, אלא אנושות שנושעה לאחר שהושחתה על ידי השטן. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו בגלל אי-יכולתה של האנושות להיווכח במנוחה ולא משום שלא יכול היה לנוח במקור. היווכחות במנוחה אין פירושה שכול הדברים יחדלו מלנוע או מלהתפתח, ואין פירושה שאלוהים יחדל מלעבוד או שהאדם יחדל מלחיות. הסימן להיווכחות במנוחה הוא כזה: השטן הושמד, אותם רשעים שהצטרפו לשטן במעשיו הרעים נענשו וחוסלו. כול הכוחות העוינים לאלוהים חדלים מלהתקיים. היווכחותו של אלוהים במנוחה פירושה שהוא לא יבצע עוד את עבודתו, ישועת האנושות. היווכחותה של האנושות במנוחה פירושה שכול האנושות תחיה באורו של אלוהים ובין ברכותיו. לא תהיה כול השחתה מצד השטן ולא יתרחשו דברי רשע כלשהם. האנושות תחיה באופן רגיל על פני האדמה, ואלוהים ידאג לה. כשאלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה, משמעות הדבר תהיה שהאנושות נושעה ושהשטן הושמד, שעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הסתיימה לגמרי. אלוהים לא ימשיך עוד לעבוד בקרב בני האדם והאדם לא יחיה עוד בתחומו של השטן. לפיכך אלוהים לא יהיה עוד עסוק והאדם לא יתרוצץ עוד במרחב. אלוהים והאדם ייווכחו במנוחה בעת ובעונה אחת. אלוהים ישוב לעמדתו המקורית וכול אדם ישוב למקומו המתאים. אלה הם היעדים שאלוהים והאדם ישכנו בהם בהתאמה, לאחר סיום כול ניהולו של אלוהים. לאלוהים יש היעד שלו ולאדם יש היעד שלו. בעת מנוחה, אלוהים יוסיף להנחות את האנושות כולה בחייה על פני האדמה. כשהוא באורו של אלוהים, האדם יעבוד את האל האמיתי האחד שבשמיים. אלוהים לא יחיה עוד בקרב האנושות וגם האדם לא יוכל לחיות עם אלוהים ביעד של אלוהים. אלוהים והאדם אינם יכולים לחיות באותו עולם, אלא לכול אחד מהם אורח חיים המתאים לו. אלוהים הוא שמנחה את האנושות כולה, ואילו האנושות כולה היא תמצית עבודת הניהול של אלוהים. האנושות היא שמובלת. במהותה, האנושות אינה דומה לאלוהים. לנוח פירושו לשוב למקומך המקורי. לפיכך כשאלוהים נוכח במנוחה, פירוש הדבר הוא שאלוהים שב למקומו המקורי. אלוהים לא יחיה עוד על פני האדמה ולא יהיה שותף לשמחה ולסבל של האנושות כשהוא בקרב האנושות. כשהאנושות תיווכח במנוחה, פירוש הדבר הוא שהאדם ייעשה לבריאה אמיתית. האנושות תסגוד לאלוהים מעל פני האדמה ותחיה חיים אנושיים רגילים. בני אדם לא ימרדו עוד באלוהים ולא יתנגדו לו. הם ישובו לחיים המקוריים של אדם וחווה. אלה הם  החיים והיעדים של אלוהים והאנושות בהתאמה, לאחר שייווכחו במנוחה. תבוסתו של השטן היא מגמה בלתי נמנעת במלחמה בין אלוהים לשטן. בדרך זו, היווכחותו של אלוהים במנוחה לאחר השלמת עבודת הניהול שלו וישועתו המוחלטת של האדם והיווכחותו במנוחה, נעשות אף הן למגמות בלתי נמנעות. מקום מנוחתו של האדם הוא על פני האדמה ומקום מנוחתו של אלוהים הוא בשמיים. כשהאדם ינוח, הוא יעבוד את אלוהים וגם יחיה על פני האדמה, וכשאלוהים ינוח, הוא ינחה את החלק הנותר של האנושות. הוא ינחה אותו מן השמיים ולא מן הארץ. אלוהים יהיה עדיין הרוח, ואילו האדם יהיה עדיין בשר ודם. לאלוהים ולאדם יש דרכים שונות לנוח. כשאלוהים ינוח, הוא יבוא ויופיע בקרב בני האדם. כשהאדם ינוח, הוא יונחה על ידי אלוהים לבקר בשמיים ואף ליהנות מן החיים בשמיים. לאחר שאלוהים והאדם ייווכחו במנוחה, השטן לא יתקיים עוד, וכמו השטן, אותם רשעים גם הם לא יתקיימו עוד. בטרם ייווכחו אלוהים והאדם במנוחה, אותם רשעים שרדפו בעבר את אלוהים על פני האדמה והאויבים שמרדו בו על פני האדמה, כבר יושמדו. הם יושמדו על ידי האסונות הגדולים באחרית הימים. לאחר שאותם רשעים יושמדו לחלוטין, הארץ לא תדע עוד הטרדות מצד השטן. האנושות תזכה בישועה מלאה ורק אז עבודתו של אלוהים תסתיים לחלוטין. אלה הן הדרישות המוקדמות להיווכחותם של אלוהים והאדם במנוחה.

גישת סופם של כל הדברים מצביעה על קץ עבודתו של אלוהים ועל סוף התפתחותה של האנושות. משמעות הדבר היא שהאנושות שהושחתה על ידי השטן הגיעה לסוף התפתחותה ושצאצאי אדם וחווה התרבו כול אחד עד סופו, ומשמעות הדבר היא גם שבלתי אפשרי שאנושות כזו תמשיך להתפתח לאחר שהושחתה על ידי השטן. אדם וחווה שהיו בראשית, טרם הושחתו, אך אדם וחווה שגורשו מגן עדן הושחתו על ידי השטן. כשאלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה, אדם וחווה – שגורשו מגן עדן – וצאצאיהם, יגיעו לבסוף לידי סיום. האנושות בעתיד תכלול עדיין את צאצאיהם של אדם וחווה, אך הם לא יהיו בני אדם החיים בתחומו של השטן, אלא בני אדם שנושעו וטוהרו. תהיה זו אנושות שנשפטה ויוסרה, אנושות קדושה. אנשים אלה יהיו דומים למין האנושי כפי שהיה במקור. ניתן כמעט לומר שאלה יהיו בני אדם מסוג שונה לגמרי מאדם וחווה המקוריים. אנשים אלה ייבחרו מקרב כל מי שהושחת על ידי השטן, והם יהיו האנשים שעמדו איתן בסופו של דבר במהלך השיפוט והייסור על ידי אלוהים. הם יהיו קבוצת בני האדם האחרונה שתיוותר מקרב האנושות המושחתת. רק קבוצה זו של בני אדם תוכל להיווכח במנוחה האחרונה יחד עם אלוהים. המסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת השיפוט והייסור של אלוהים באחרית הימים – כלומר במהלך עבודת הטיהור האחרונה – יהיו אלה שייווכחו במנוחה האחרונה עם אלוהים. לפיכך הנוכחים במנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של אלוהים רק לאחר שיעברו את עבודת הטיהור האחרונה שלו. אותם בני אדם שנפלו בסופו של דבר בנחלתו של אלוהים ייווכחו במנוחה האחרונה. מהות עבודת הייסור והשיפוט של אלוהים היא לטהר את האנושות, למען יום המנוחה האחרונה. שאם לא כן, האנושות כולה לא תהיה מסוגלת לנהוג כול אחד לפי מינו ולא להיווכח במנוחה. עבודה זו היא הדרך היחידה של האנושות להיווכח במנוחה. רק עבודת הטיהור של אלוהים תטהר את האנושות מרשעותה, ורק עבודת הייסור והשיפוט שלו תוציא לאור את אותם דברי מרדנות בקרב האנושות, וכך תפריד את מי שניתן להושיעו ממי שלא ניתן להושיעו, ואת מי שייוותר ממי שלא ייוותר. כשעבודתו תסתיים, בני האדם שייוותרו יטוהרו וייהנו מחיי אנוש נהדרים יותר בפעם השנייה על פני האדמה, כאשר ייווכחו בעולם אנושי נעלה יותר. במלים אחרות, הם ייווכחו ביום המנוחה של האנושות ויחיו יחד עם אלוהים. לאחר שמי שאינו יכול להיוותר יעבור ייסור ושיפוט, צורתו המקורית תיחשף לגמרי. לאחר מכן, כולם יושמדו ובדומה לשטן, לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. האנושות בעתיד לא תכלול עוד איש מסוג זה של בני אדם. בני אדם אלה אינם כשירים להיווכח בארץ המנוחה הסופית ואינם כשירים להיווכח ביום המנוחה שאלוהים והאדם יהיו שותפים לו, כי הם מטרות לענישה והם הרשעים, ואינם צדיקים. הם נגאלו פעם אחת וכן נשפטו ויוסרו. הם גם עשו בעבר שירות לאלוהים, אך בבוא היום האחרון, הם בכול זאת יושמדו בגלל רשעותם, מרדנותם והיותם בלתי ניתנים לגאולה. הם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד ובקרב האנושות בעתיד. כול עושי הרע וכול אלה שלא נושעו, יושמדו כאשר הקדושים שבקרב האנושות ייווכחו במנוחה, בין אם הם רוחות המתים או אנשים שעדיין חיים כבשר ודם. אין זה משנה לאיזו תקופה שייכים אותם רוחות ואנשים עושי רע, או רוחות הצדיקים ואותם אנשים העושים צדקה, כול עושי הרע יושמדו וכול הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה אינה מוכרעת כולה על סמך עבודת אחרית הימים, אלא על סמך השאלה אם התנגדו לאלוהים או מרדו בו. אם בני אדם בתקופה הקודמת עשו רע ולא ניתן היה להושיעם, הם יהיו ללא ספק יעד לענישה. אם בני אדם בתקופה הנוכחית עושים רע ולא ניתן להושיעם, גם הם בוודאות יעד לענישה. בני האדם מופרדים על פי טוב ורע ולא על פי התקופה. לאחר שהופרדו על פי טוב ורע, בני האדם לא ייענשו או יתוגמלו מייד, אלא אלוהים יבצע את עבודת הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שיבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה הוא הפריד את האנושות על פי טוב ורע מאז החל לבצע את עבודתו בקרב האנושות. הוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק עם השלמת עבודתו, במקום להפריד בין הרשעים לצדיקים עם השלמת עבודתו, ומייד להתחיל בעבודת הענשת הרע ותגמול הטוב. עבודת הענשת הרע ותגמול הטוב הסופית שלו נעשית כולה על מנת לטהר לגמרי את האנושות כולה, כדי שיוכל להביא אנושות קדושה לגמרי למנוחת נצח. שלב זה בעבודתו הוא עבודתו המכרעת ביותר. זהו השלב הסופי של כל עבודת הניהול שלו. אם אלוהים לא ישמיד את הרשעים אלא יניח להם להיוותר, האנושות כולה עדיין לא תוכל להיווכח במנוחה, ואלוהים לא יוכל להביא את האנושות כולה לעולם טוב יותר. עבודה כזו לא תסתיים לגמרי. כשהוא יסיים את עבודתו, האנושות כולה תהיה קדושה לחלוטין. רק בדרך זו יכול אלוהים לחיות בשלווה ובמנוחה.

בני אדם כיום אינם מסוגלים להיפרד מדברים גשמיים. הם אינם יכולים לוותר על הנאות הבשר, על העולם, על כסף או על טבעם המושחת. רוב בני האדם מתייחסים לעיסוקיהם כלאחר יד. למעשה, לאנשים אלה אין אלוהים בלבם כלל. יתרה מזאת, הם אינם יראים את אלוהים. אין להם אלוהים בלבם ולכן הם אינם יכולים לתפוס את כול מעשי אלוהים, לא כל שכן מסוגלים להאמין בדברים היוצאים מפיו. אנשים אלה הם גשמיים מדי, מושחתים מדי ואין להם אמת כלל, יתרה מזאת, הם אינם מאמינים שאלוהים יכול להתגלם בבשר ודם. כול מי שאינו מאמין באלוהים בהתגלמותו – כלומר כול מי שאינו מאמין בעבודתו ובדיבורו של האל הנראה לעין ואינו מאמין באל הנראה לעין אלא סוגד במקום זאת לאל הבלתי נראה שבשמיים – אין בלבו אלוהים. אלה הם אנשים המורדים באלוהים ומתנגדים לו. לאנשים אלה חסרים אנושיות והיגיון, שלא לדבר על האמת. בעיני האנשים האלה, לא ניתן להאמין באל המוחשי והנראה לעין, אך האל הבלתי נראה והמופשט הוא האמין ביותר והמשמח ביותר את לבם. הם אינם מחפשים את האמת או המציאות ולא את מהות החיים האמיתית, לא כל שכן את כוונותיו של אלוהים. במקום זאת, הם עוסקים בחיפוש אחר התרגשות. הדברים שמסוגלים יותר מכול לאפשר להם להשיג את רצונותיהם הם ללא ספק האמונות והעיסוקים שלהם. הם מאמינים באלוהים רק כדי להשביע את רצונותיהם ולא כדי לחפש את האמת. האם האנשים האלה אינם עושי רע? הם בטוחים מאוד בעצמם ואינם מאמינים שאלוהים שבשמיים ישמיד אותם, את "האנשים הטובים" האלה. במקום זאת, הם מאמינים שאלוהים יניח להם להיוותר, ויתרה מזאת, יתגמל אותם יפה, כיוון שעשו דברים רבים למען אלוהים והפגינו "נאמנות" רבה כלפיו. אילו היו עוסקים באל הנראה לעין, הם היו משיבים מייד מכה לאלוהים או נתקפים זעם לאחר שרצונותיהם היו מסוכלים. אלה הם אנשים נתעבים השואפים להשביע את רצונותיהם. הם אינם אנשים הגונים העוסקים בחיפוש אחר האמת. בני אדם מסוג זה הם אלה המכונים הרשעים, חסידי המשיח. אותם בני אדם שאינם מבקשים את האמת, אינם יכולים להאמין באמת. עוד פחות מכך הם מסוגלים לתפוס את סופה של האנושות בעתיד, כי הם אינם מאמינים בעבודה או בדיבור כלשהם של האל הנראה לעין והם אינם מסוגלים להאמין ביעדה העתידי של האנושות. לפיכך גם אם יהיו חסידיו של האל הנראה לעין, הם בכל זאת יעשו רע ולא יבקשו את האמת, והם אף אינם נוהגים לפי האמת כפי שאני דורש. אותם בני אדם שאינם מאמינים כי יושמדו, הם להפך, אותם בני האדם ממש, שיושמדו. כולם מאמינים שהם כה נבונים ושהם עצמם הם אלה הנוהגים לפי האמת. הם רואים בהתנהגותם הרעה אמת ולפיכך מוקירים אותה. הרשעים האלה בטוחים מאוד בעצמם, הם רואים באמת דוקטרינה ובמעשיהם הרעים – אמת, ובסופו של דבר הם יוכלו רק לקצור את אשר זרעו. ככול שבני אדם בטוחים יותר בעצמם וככול שהם יהירים יותר, כך הם מסוגלים פחות להשיג את האמת. ככול שבני אדם מאמינים יותר באל שבשמיים, כך הם מתנגדים יותר לאלוהים. אלה הם האנשים שייענשו. בטרם תיווכח האנושות במנוחה, תוכרע השאלה אם כול סוג של אדם ייענש או יתוגמל, על פי השאלה אם הם מבקשים את האמת, אם הם מכירים את אלוהים, אם הם יכולים להישמע לאל הנראה לעין. מי שעשה שירות לאל הנראה לעין אך אינו מכיר אותו ואינו נשמע לו, חסרה לו האמת. אנשים אלה הם עושי רע, ועושי רע ייענשו ללא ספק. יתרה מכך, הם ייענשו בהתאם להתנהגותם המרושעת. האדם הוא שמאמין באלוהים ואלוהים אף ראוי לציות מצד האדם. מי שמאמין רק באל המעורפל והבלתי נראה, אינו מאמין באלוהים. זאת ועוד, הוא אינו מסוגל להישמע לאלוהים. אם אנשים אלה עדיין לא יהיו מסוגלים להאמין באל הנראה לעין כשעבודת הכיבוש שלו תסתיים, ואף יתעקשו למרוד באל הנראה לעין המתגלם בבשר ודם ולהתנגד לו, אותם "סוגדים למעורפל" יושמדו ללא ספק. כך הדבר ביחס לאלה מביניכם – כול מי שמכיר באלוהים בהתגלמותו מן השפה ולחוץ, אך אינו יכול לנהוג לפי אמת הציות לאלוהים בהתגלמותו, יושמד בסופו של דבר, וכול מי שמכיר באל הנראה לעין מן השפה ולחוץ ואף אוכל ושותה מן האמת שמבטא האל הנראה לעין, אך מחפש את האל המעורפל והבלתי נראה, על אחת כמה וכמה יושמד בעתיד. איש מן האנשים האלה אינו יכול להיוותר עד למועד המנוחה לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים. לא יוכל להיות איש כמו האנשים האלה שייוותר עד למועד המנוחה. אנשי השטן הם אלה שאינם נוהגים לפי האמת. מהותם היא מהות של התנגדות ומרדנות נגד אלוהים, ואין להם כול כוונה להישמע לאלוהים. אנשים כאלה יושמדו כולם. השאלה אם יש לך אמת ואם אתה מתנגד לאלוהים, נקבעת על פי מהותך ולא על פי הופעתך או דיבוריך והתנהגותך מפעם לפעם. מהותו של כול אדם מכריעה בשאלה אם הוא יושמד. הדבר נקבע על פי המהות שחושפים התנהגותם ועיסוקם באמת. בקרב בני אדם שגם הם עושים עבודה ואף עושים מידה דומה של עבודה, מי שמהותו האנושית טובה ושיש לו אמת, יכול להיוותר, אך מי שמהותו האנושית רעה ומי שמורד באל הנראה לעין הוא מי שיושמד. כול חלק בעבודתו או דבריו של אלוהים המכוון ליעדה של האנושות, עוסק באנושות באופן הולם, בהתאם למהותו של כול אדם. לא יהיו תאונות ובהחלט לא תהיה כול טעות. רק כשאדם מבצע עבודה, מעורבים בה רגש או משמעות אנושיים. העבודה שאלוהים עושה היא המתאימה ביותר. הוא בהחלט לא יטען טענות שווא נגד ברוא כלשהו. יש כיום רבים שאינם מסוגלים לתפוס את היעד העתידי של האנושות ושאף אינם מאמינים בדברים שאני אומר. כול מי שאינו מאמין, יחד עם מי שאינו נוהג לפי האמת, הוא רוח רעה! מי שמבקש ומי שאינו מבקש הם כעת שני סוגים שונים של בני אדם, בעלי שני יעדים שונים. מי שעוסק בחיפוש אחר הכרת האמת ונוהג לפי האמת הוא מן האנשים שאלוהים יושיע. מי שאינו מכיר את דרך האמת הוא אויב ורוח רעה. הוא צאצא של הארכי-מלאך והוא יושמד. גם מאמיניו האדוקים של אל מעורפל – האם גם הם אינם רוחות רעות? בני אדם שיש להם מצפון טוב אך שאינם מקבלים את דרך האמת הם רוחות רעות. מהותם היא מהות של התנגדות לאלוהים. מי שאינו מקבל את דרך האמת מתנגד לאלוהים, וגם אם האנשים האלה יסבלו קשיים רבים, הם בכל זאת יושמדו. מי שאינו מוכן לזנוח את העולם, שאינו יכול לשאת את הפרידה מהוריו, שאינו יכול לשאת את הוויתור על הנאות הבשר, כול אלה מורדים באלוהים וכולם יושמדו. כול מי שאינו מאמין באלוהים בהתגלמותו הוא שטני, יתרה מזאת, הוא יושמד. מי שמאמין אך אינו נוהג לפי האמת, מי שאינו מאמין באלוהים בהתגלמותו ומי שאינו מאמין בקיומו של אלוהים כלל, כולם יושמדו. כול מי שיוכל להיוותר הוא אדם שעבר זיכוך מר ועמד איתן. זהו אדם שבאמת עבר ניסיונות. כול מי שאינו מכיר באלוהים הוא אויב, כלומר כול מי שבתוך הזרם הזה או מחוץ לו ושאינו מכיר באלוהים בהתגלמותו הוא צורר המשיח! מיהו השטן, מיהן רוחות רעות ומיהם אויבי אלוהים אם לא מתנגדים שאינם מאמינים באלוהים? האם הם אינם אותם בני אדם המורדים באלוהים? האם הם אינם אותם בני אדם הטוענים מן השפה ולחוץ שהם מאמינים, אך חסרה להם אמת? האם הם אינם אותם בני אדם שעוסקים רק בחיפוש אחר קבלת ברכות אך אינם יכולים לשאת עדות לאלוהים? אתה יכול עדיין להתיידד עם הרוחות הרעות האלה היום, להדגיש מצפון ואהבה כלפי הרוחות הרעות האלה. האם דבר זה אינו נחשב להפניית כוונות טובות כלפי השטן? האם הוא אינו נחשב לקשר עם רוחות רעות? אם בני אדם עדיין אינם מסוגלים להבחין היום בין טוב לרע, ועדיין מדגישים בעיוורון אהבה ורחמים מבלי לקוות בשום אופן לבקש את רצון אלוהים, ואינם מסוגלים בשום אופן לקבל את לבו של אלוהים כלבם שלהם, סופם יהיה אומלל פי כמה. כול מי שאינו מאמין באלוהים בהתגלמותו בבשר ודם הוא אויבו של אלוהים. אם אתה יכול להדגיש מצפון ואהבה כלפי אויב, האם לא חסר לך חוש צדק? אם אתה מסתדר עם מי שאני מתעב ועם מי שאני חולק עליו, ובכול זאת מדגיש אהבה או רגשות אישיים כלפיו, האם אינך מורד? האם אינך מתנגד לאלוהים בכוונה תחילה? האם אדם כזה מחזיק באמת? אם בני אדם מדגישים מצפון כלפי אויבים, מדגישים אהבה כלפי רוחות רעות ומדגישים רחמים כלפי השטן, האם הם אינם מפריעים בכוונה תחילה לעבודתו של אלוהים? אותם אנשים המאמינים רק בישוע ואינם מאמינים באלוהים בהתגלמותו באחרית הימים ואותם אנשים הטוענים מן השפה ולחוץ שהם מאמינים באלוהים בהתגלמותו, אך עושים רע, הם צוררי המשיח, לא כל שכן אותם אנשים שאינם מאמינים באלוהים. האנשים האלה כולם יושמדו. אמת המידה שעל פיה שופטים בני האדם זה את זה מבוססת על התנהגות זו. מי שהתנהגותו טובה הוא צדיק, ומי שהתנהגותו מתועבת הוא רשע. אמת המידה שעל פיה שופט אלוהים את האדם מבוססת על השאלה אם מהותו נשמעת לו. מי שנשמע לאלוהים הוא צדיק ומי שאינו נשמע לאלוהים הוא אויב ורשע, בין אם התנהגותו של אדם זה טובה או רעה, ובין אם דבריו של אדם זה נכונים או לא נכונים. יש בני אדם שברצונם לזכות ביעד טוב בעתיד בעזרת מעשים טובים, ויש שברצונם לרכוש יעד טוב בעזרת דיבורים טובים. בני אדם מאמינים בטעות כי אלוהים קובע את סופו של אדם בהתאם להתנהגותו או דבריו, ולפיכך רבים שואפים לנצל זאת כדי לזכות במרמה בטובת הנאה זמנית. האנשים שישרדו מאוחר יותר עד למנוחה, יסבלו כולם את יום המצוקה ואף יישאו עדות לאלוהים. כולם יהיו בני אדם שמילאו את חובתם ושבכוונתם להישמע לאלוהים. מי שברצונו רק לנצל את ההזדמנות לשרת כדי להימנע מלנהוג לפי האמת, לא יוכל להיוותר. לאלוהים יש אמות מידה הולמות לסידור סופם של כל בני האדם. הוא אינו מקבל את ההחלטות האלה רק על פי דבריו או התנהגותו של האדם, ולא בהתאם להתנהגותו בפרק זמן בודד. הוא בהחלט לא יהיה סלחן כלפי כול התנהגותו הרעה של אדם תודות לשירות שעשה בעבר לאלוהים, ולא יחוס עליו מלהמיתו בזכות מאמץ חד-פעמי שעשה למען אלוהים. איש אינו יכול לחמוק מפעולת תגמול על רשעותו ואיש אינו יכול להסוות את התנהגותו המרושעת וכך לחמוק מייסורי ההשמדה. אם אדם מסוגל באמת למלא את חובתו, משמעות הדבר היא שהוא נאמן לנצח לאלוהים ואינו מבקש גמול, בין אם הוא מקבל ברכות או סובל מצוקה. אם בני אדם נאמנים לאלוהים כשהם רואים ברכות אך מאבדים את נאמנותם כשהם אינם רואים ברכות ובסופו של דבר בכול זאת אינם מסוגלים לשאת עדות לאלוהים ואינם מסוגלים למלא את חובתם כפי שעליהם לעשות, אותם אנשים שעשו בעבר שירות נאמן לאלוהים, בכל זאת יושמדו. בקצרה רשעים אינם יכולים לשרוד את הנצח ואינם יכולים להיווכח במנוחה. רק הצדיקים הם אדוני המנוחה. לאחר שהאנושות תיווכח בדרך הנכונה, יחיו בני האדם חיים אנושיים רגילים. כול אחד מהם ימלא את חובתו ויהיה נאמן לחלוטין לאלוהים. הם ישילו מעליהם לחלוטין את מרדנותם וטבעם המושחת ויחיו למען אלוהים ובזכות אלוהים. הם יהיו חסרי מרדנות והתנגדות. הם יהיו מסוגלים להישמע לאלוהים לחלוטין. אלה הם חיי אלוהים והאדם וחיי המלכות, ואלה הם חיי המנוחה.

מי שלוקח את ילדיו וקרובי משפחתו שאין בהם כול אמונה לכנסייה, אנוכי מדי ומראה את טוב לבו. אנשים אלה מדגישים רק אהבה, ללא התייחסות לשאלה אם הם מאמינים או אם זהו רצון אלוהים. יש המביאים את נשותיהם או הוריהם בפני אלוהים, ובין אם רוח הקודש מסכימה או מבצעת את עבודתה ובין אם לא, הם "מאמצים בני אדם מוכשרים" למען אלוהים, בעיוורון. איזו תועלת יכולה לצמוח מהפניית טוב הלב הזה כלפי אותם בני אדם שאינם מאמינים? גם אם חסרי האמונה האלה שאין להם נוכחות של רוח הקודש נאבקים להיות חסידיו של אלוהים, בכול זאת לא ניתן להושיעם כפי שהאדם מאמין. את מי שזוכה לישועה לא קל כול כך להשיג למעשה. את מי שלא עבר את עבודתה וניסיונותיה של רוח הקודש ולא הובא לידי שלמות על ידי אלוהים בהתגלמותו, לא ניתן להשלים כלל. לפיכך לאנשים אלה חסרה נוכחותה של רוח הקודש מן הרגע שבו הם מתחילים להיות חסידי אלוהים כביכול. בהתאם למצבם בפועל, בפשטות לא ניתן להשלים אותם. לכן רוח הקודש אינה מחליטה להוציא עליהם אנרגיה רבה ואינה מעניקה להם כל נאורות או מנחה אותם בדרך כלשהי. היא רק מאפשרת להם ללכת בעקבותיה וחושפת בסופו של דבר את סופם – די בכך. התלהבותו וכוונותיו של האדם באים מן השטן, ובשום אופן אינם יכולים להשלים את עבודתה של רוח הקודש. אין זה משנה איזה מין אדם הוא אותו אדם, עליו לקבל את עבודתה של רוח הקודש – האם אדם יכול להשלים אדם? מדוע בעל אוהב את אישתו? ומדוע אישה אוהבת את בעלה? מדוע ילדים חשים חובה כלפי הוריהם? ומדוע ההורים מסורים לילדיהם? אילו מין כוונות מטפחים בני אדם בלבם באמת? האם אין זה כדי לממש את תוכניותיהם ורצונותיהם האנוכיים שלהם? האם זה אכן למען תוכנית הניהול של אלוהים? האם זה למען עבודתו של אלוהים? האם זה כדי למלא את חובתו של ברוא? מי שהאמין באלוהים תחילה ולא הצליח לזכות בנוכחותה של רוח הקודש, לעולם לא יוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. נקבע שאנשים אלה יושמדו. אין זה משנה כמה אהבה יש באדם כלפיהם, היא אינה יכולה להחליף את עבודתה של רוח הקודש. התלהבותו ואהבתו של האדם מייצגות את כוונות האדם, אך אינן יכולות לייצג את כוונותיו של אלוהים ואינן יכולות להחליף את עבודתו של אלוהים. גם אם האדם יפנה את המידה הרבה ביותר של אהבה או רחמים כלפי אנשים אלה, שכביכול מאמינים באלוהים ומעמידים פנים שהם חסידיו אך אינם יודעים מה פירוש להאמין באלוהים, הם בכול זאת לא יזכו באהדתו של אלוהים ולא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. גם אם בני אדם המקפידים ללכת בעקבות אלוהים הם בעלי איכות נמוכה ואינם יכולים להבין אמיתות רבות, הם בכול זאת זוכים מדי פעם בעבודתה של רוח הקודש, אך בני אדם באיכות טובה למדי שאינם מאמינים בכנות, בפשטות אינם יכולים לזכות בנוכחותה של רוח הקודש. בפשטות אין אפשרות לישועה כשמדובר באנשים האלה. גם אם הם קוראים או שומעים מדי פעם את המסר או שרים שבחים לאלוהים, בסופו של דבר הם לא יוכלו להיוותר עד למועד המנוחה. השאלה אם אדם מחפש בכנות, אינה נקבעת על פי שיפוטם של אחרים לגביו ולא על פי דעתם של הסובבים אותו עליו, אלא על פי השאלה אם רוח הקודש עובדת בו ואם יש בו נוכחות של רוח הקודש, והדבר נקבע עוד יותר על פי השאלה אם טבעו משתנה ואם יש לו ידע על אלוהים לאחר שעבר את עבודתה של רוח הקודש במשך פרק זמן מסוים. אם רוח הקודש עובדת באדם, טבעו של אדם זה ישתנה בהדרגה, ודעתו על האמונה באלוהים תיעשה בהדרגה טהורה יותר. אין זה משנה כמה זמן האדם הוא חסיד אלוהים, כול עוד הוא השתנה, משמעות הדבר היא שרוח הקודש עובדת בו. אם הוא לא השתנה, משמעות הדבר היא שרוח הקודש אינה עובדת בו. גם אם אנשים אלה עושים שירות כלשהו, הדבר שממריץ אותם הוא כוונותיהם לזכות במזל טוב. שירות מדי פעם אינו יכול להחליף שינוי בטבעם. בסופו של דבר הם יושמדו בכול זאת, כי במלכות אין צורך במי שנותן שירות ואין צורך בכך שאיש שטבעו לא השתנה ישרת את אותם בני אדם שהובאו לידי שלמות ושנאמנים לאלוהים. דברים אלה מן העבר, "כשאדם מאמין באל, המזל מאיר פנים לכול משפחתו", מתאימים לעידן החסד אך אינם קשורים ליעדו של האדם. הם התאימו רק לשלב במהלך עידן החסד. הכוונה במשמעות הדברים האלה מכוונת לשלווה ולברכות החומריות שבני אדם נהנים מהן. אין פירושם שכול משפחתו של מי שמאמין באל תיוושע ואין פירושם שכשאדם זוכה במזל טוב, כול משפחתו מובאת אף היא למנוחה. השאלה אם אדם זוכה בברכות או סובל מצוקה נקבעת על פי מהותו ולא על פי המהות המשותפת לו ולאחרים. במלכות בפשטות אין אימרה כזו ואין כלל כזה. אם האדם יוכל לשרוד בסופו של דבר, הסיבה לכך היא שהוא עמד בדרישותיו של אלוהים, ואם האדם אינו מצליח בסופו של דבר להיוותר עד למועד המנוחה, הסיבה לכך היא שהאדם הזה מורד באלוהים ולא מילא את דרישותיו. לכול אדם יש יעד מתאים. יעדים אלה נקבעים בהתאם למהותו של כול אדם ואינם קשורים כלל לאחרים. התנהגותו הרעה של ילד אינה יכולה לעבור להוריו, וצדיקותו של ילד אינה יכולה להיות משותפת לו ולהוריו. התנהגותו המרושעת של הורה אינה יכולה לעבור לילדיו וצדיקותו של הורה אינה יכולה להיות משותפת לו ולילדיו. כול אדם נושא עמו את חטאיו שלו וכול אדם נהנה ממזלו שלו. איש אינו יכול להחליף אדם אחר. זוהי צדיקות. לדעת האדם, אם הורים זוכים למזל טוב, כך יכולים גם ילדיהם לזכות למזל טוב, ואם ילדים עושים רע, על הוריהם לכפר על חטאיהם. זוהי נקודת מבטו של האדם ודרכו של האדם לעשות דברים. אין זו נקודת מבטו של אלוהים. סופו של כול אדם נקבע בהתאם למהות הנובעת מהתנהגותו, והיא נקבעת תמיד באופן הולם. איש אינו יכול לשאת את חטאיו של אחר. יתרה מכך, איש אינו יכול לקבל עונש במקום אחר. זהו דבר מוחלט. דאגתו המסורה של הורה לילדיו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדקה במקום ילדיו וחיבתו ומילוי חובתו של ילד כלפי הוריו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדקה במקום הוריו. זוהי המשמעות האמיתית שמאחורי הדברים, "אז יהיו שנים בשדה, אחד יילקח והאחר יישאר. שתי נשים יטחנו ברחיים, אחת תילקח והאחרת תישאר". איש אינו יכול לקחת את ילדיו עושי הרע למנוחה על סמך אהבתו העמוקה לילדיו, ואיש אינו יכול לקחת את אישתו (או אישה את בעלה) למנוחה על סמך התנהגותו הצדקת שלו עצמו. זהו כלל מינהלי ולא ייתכנו יוצאים מן הכלל למען איש. עושי צדקה הם עושי צדקה ועושי רע הם עושי רע. עושי צדקה יוכלו לשרוד ועושי הרע יושמדו. הקדושים הם קדושים, הם אינם מזוהמים. המזוהמים הם מזוהמים, ואין בהם ולו חלק קדוש אחד. כול הרשעים יושמדו וכול הצדיקים ישרדו, גם אם ילדיו של עושה רע עושים מעשי צדקה וגם אם הוריו של צדיק עושים מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה חסרת אמונה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים חסרי אמונה. אלה הם שני סוגים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. בטרם נוכח במנוחה, יש לאדם קרובי משפחה גשמיים, אך לאחר שהוא נוכח במנוחה, אין לו עוד קרובי משפחה גשמיים ראויים לשמם. מי שממלא את חובתו ומי שאינו ממלא את חובתו הם אויבים, מי שאוהב את אלוהים ומי ששונא את אלוהים מנוגדים זה לזה. מי שנוכח במנוחה ומי שהושמד הם שני סוגי ברואים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. ברואים הממלאים את חובתם יוכלו לשרוד, וברואים שאינם ממלאים את חובתם יושמדו. יתרה מזאת, הדבר יימשך לנצח. האם את אוהבת את בעלך כדי למלא את חובתך כברואה? האם אתה אוהב את אישתך כדי למלא את חובתך כברוא? האם אתה ממלא את חובתך כלפי הוריך חסרי האמונה כדי למלא את חובתך כברוא? האם דעתו של האדם על האמונה באלוהים נכונה או לא? מדוע אתה מאמין באלוהים? מה ברצונך להשיג? כיצד אתה אוהב את אלוהים? מי שאינו יכול למלא את חובתו כברוא ואינו יכול לעשות מאמץ שלם, יושמד. לבני אדם כיום יש יחסים גשמיים ביניהם, וכן קשרי דם, אך מאוחר יותר כל זה יתנפץ. מאמינים וחסרי אמונה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, אלא הם מנוגדים זה לזה. מי שבמנוחה מאמין שיש אלוהים ונשמע לאלוהים. המורדים באלוהים כולם יושמדו. משפחות לא יתקיימו עוד על פני האדמה. כיצד יכולים להיות הורים או ילדים או יחסים בין בעלים לנשים? עצם אי-ההתאמה בין אמונה לחוסר אמונה תנתק את הקשרים הגשמיים האלה!

במקור לא היו משפחות באנושות, רק איש ואישה, שני מיני בני אדם. לא היו מדינות, שלא לומר משפחות, אך בגלל השחתת האדם, התארגנו כול מיני בני אדם לשבטים שונים, שהתפתחו מאוחר יותר למדינות ועמים. מדינות ועמים אלה הורכבו ממשפחות קטנות, ובאופן הזה נחלקו סוגים שונים של בני אדם בין גזעים שונים בהתאם להבדלים בשפה וגבולות מפרידים. למעשה, אין זה משנה כמה גזעים יש בעולם, יש לאנושות אב קדמון אחד בלבד. בראשית היו רק שני מיני בני אדם, ושני המינים האלה היו איש ואישה. אולם בזכות התקדמות עבודתו של אלוהים, מהלך ההיסטוריה ושינויים גיאוגרפיים, התפתחו שני מינים אלה של בני אדם בדרגות שונות לסוגים רבים עוד יותר של בני אדם. בסיכומו של דבר, אין זה משנה מכמה גזעים מורכבת האנושות, האנושות כולה היא עדיין בריאה של אלוהים. אין זה משנה לאיזה גזע שייכים בני האדם, כולם ברואיו. כולם צאצאיהם של אדם וחווה. על אף שהם לא נוצרו בידי אלוהים, הם צאצאיהם של אדם וחווה, שאותם אלוהים ברא באופן אישי. אין זה משנה לאיזה סוג שייכים בני האדם, כולם ברואיו. כיוון שהם שייכים לאנושות שנבראה על ידי אלוהים, יעדם הוא היעד שצריך להיות לאנושות, והם נחלקים בהתאם לכללים המארגנים את האנושות. כלומר עושי רע וצדיקים הם אחרי הכול, ברואים. ברואים העושים רע יושמדו בסופו של דבר, וברואים העושים מעשי צדקה ישרדו. זהו ההסדר המתאים ביותר לשני סוגים אלה של ברואים. בגלל מרדנותם, עושי הרע אינם יכולים להכחיש שהם ברואי האל, אך נבזזו על ידי השטן ולפיכך אינם יכולים להיוושע. ברואים בעלי התנהגות צדקת אינם יכולים להישען על העובדה שהם ישרדו, כדי להכחיש שהם נבראו על ידי אלוהים אך זכו לישועה לאחר שהושחתו על ידי השטן. עושי רע הם ברואים שמורדים באלוהים. הם ברואים שאינם יכולים להיוושע ושכבר נבזזו לגמרי על ידי השטן. בני אדם שעושים רע גם הם בני אדם, בני אדם שהושחתו באופן קיצוני ושלא ניתן להושיעם. כשם שגם הם ברואים, בני אדם בעלי התנהגות צדקת גם הם הושחתו, אך הם בני אדם שמוכנים להשתחרר מטבעם המושחת ומסוגלים להישמע לאלוהים. בני אדם בעלי התנהגות צדקת אינם עולים על גדותיהם מרוב צדיקות, אלא הם זכו לישועה והשתחררו מטבעם המושחת כדי להישמע לאלוהים. הם יעמדו איתן בסוף, אך אין זאת אומרת שהם לא הושחתו על ידי השטן. לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים, בקרב כל הברואים, יהיו מי שיושמדו ומי שישרדו. זוהי מגמה בלתי נמנעת בעבודת הניהול שלו. איש אינו יכול להכחיש זאת. עושי הרע אינם יכולים לשרוד. מי שנשמע לו והולך בעקבותיו עד הסוף ישרוד בוודאות. כיוון שעבודה זו היא עבודת ניהול של האנושות, יהיו מי שייוותרו ויהיו מי שיושמדו. אלה הם סופים שונים לסוגים שונים של בני אדם וההסדרים המתאימים ביותר לברואיו. הסדרו הסופי של אלוהים לאנושות הוא חלוקה על ידי ריסוק משפחות, ריסוק עמים וריסוק גבולות לאומיים. זהו הסדר ללא משפחות וגבולות לאומיים, כיוון שהאדם הוא אחרי הכול צאצא של אב קדמון אחד ובריאה של אלוהים. בקצרה, ברואים עושי רע יושמדו וברואים הנשמעים לאלוהים ישרדו. כך לא יהיו בשארית העתיד משפחות, מדינות ובייחוד לא עמים. אנושות מסוג זה היא סוג האנושות הקדוש ביותר. אדם וחווה נבראו במקור כדי שהאדם יוכל להשגיח על כול הדברים שעל פני האדמה. האדם היה במקור שליטם של כול הדברים. כוונתו של יהוה בבריאת האדם היתה לאפשר לאדם להתקיים על פני האדמה וכן להשגיח על כול הדברים שעליה, שכן האדם לא הושחת במקור ואף לא היה מסוגל לעשות רע. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא לא היה עוד המשגיח על כול הדברים. ומטרת הישועה על ידי אלוהים היא לשקם את התפקיד הזה של האדם, לשקם את ההיגיון המקורי של האדם ואת ציותו המקורי. האנושות שבמנוחה תהיה בבואתה של עצם התוצאה, שעבודת הישועה שלה נועדה להשיג. על אף שלא יהיו אלה עוד חיים הדומים לחיים בגן עדן, מהותם תהיה זהה, אלא שהאנושות לא תהיה עוד כפי שהיתה בעבר, בטרם הושחתה, אלא אנושות שהושחתה ואחר כך זכתה לישועה. אותם אנשים שזכו לישועה ייווכחו בסופו של דבר (כלומר לאחר שעבודתו תסתיים) במנוחה. בדומה לכך, סופם של הנענשים ייחשף לבסוף גם הוא לחלוטין והם יושמדו רק לאחר שעבודתו תסתיים. כלומר לאחר שעבודתו תסתיים, אותם עושי רע ואלה שנושעו, יתגלו כולם, כי עבודת חשיפתם של כול סוגי בני האדם (בין אם הם עושי רע או אלה שנושעו) תתבצע על כל בני האדם בעת ובעונה אחת. עושי הרע יושמדו ומי שיכול להיוותר ייחשף באותה העת ממש. כך סופם של כול סוגי בני האדם ייחשף בעת ובעונה אחת. הוא לא יאפשר לקבוצת בני האדם שנושעו להיווכח במנוחה תחילה, בטרם יפריד מהם את עושי הרע וישפוט או יעניש אותם מעט בכול פעם. זו אינה האמת למעשה. כשעושי הרע יושמדו ומי שיכול לשרוד ייווכח במנוחה, עבודתו בתבל כולה תסתיים. לא יהיה סדר עדיפות בין מי שמקבל ברכות למי שסובל מצוקה. מי שמקבל ברכות יחיה לנצח, ומי שסובל מצוקה יגווע לנצח. שני שלבי עבודה אלה יושלמו בעת ובעונה אחת. בדיוק מפני שיש בני אדם מרדנים, תתגלה צדיקותם של אותם בני אדם ממושמעים, ובדיוק מפני שיש מי שקיבל ברכות, תתגלה המצוקה שסבלו אותם עושי רע על התנהגותם המרושעת. לולא חשף אלוהים את עושי הרע, אותם בני אדם הנשמעים לאלוהים בכנות לא היו רואים לעולם את אור השמש. לולא לקח אלוהים את מי שנשמע לו ליעד מתאים, המורדים באלוהים לא היו יכולים לקבל את הגמול המגיע להם. זהו תהליך עבודתו. לולא ביצע עבודה זו של הענשת הרע ותגמול הטוב, ברואיו לעולם לא יכולים היו להיווכח כול אחד ביעד המתאים לו. לאחר שהאנושות תיווכח במנוחה, עושי הרע יושמדו, האנושות כולה תיווכח בדרך הנכונה וכול סוג של אדם יהיה עם בני מינו, בהתאם לתפקידים שעליהם לבצע. רק היום הזה יהיה יום המנוחה של האנושות והמגמה הבלתי נמנעת להתפתחותה של האנושות, ורק כשהאנושות תיווכח במנוחה יושלם ההישג האדיר והסופי של אלוהים. זה יהיה החלק המסכם של עבודתו. עבודה זו תסיים את כול חייה הגשמיים המנוונים של האנושות, חייה של האנושות המושחתת. מכאן והלאה תיכנס האנושות לעולם חדש. על אף שהאדם מתקיים קיום גשמי, יש הבדלים משמעותיים בין מהות החיים האלה למהות חייה של האנושות המושחתת. משמעות קיומו ומשמעות קיומה של האנושות המושחתת שונות גם הן. על אף שאין אלה חיים של אדם מסוג חדש, ניתן לומר שאלה הם חיים של אנושות שזכתה לישועה ושהשיבה לעצמה את האנושיות וההיגיון. אלה הם בני אדם שהיו בעבר מרדנים כלפי אלוהים ושנכבשו בעבר על ידי אלוהים ואחר כך נושעו על ידו. אלה הם בני אדם שהשפילו את אלוהים ומאוחר יותר נשאו לו עדות. קיומם לאחר שעברו ושרדו את מבחניו, הוא הקיום בעל המשמעות הרבה ביותר. אלה הם בני אדם שנשאו עדות לאלוהים בפני השטן, בני אדם הראויים לחיות. האנשים שיושמדו הם בני אדם שאינם יכולים לשאת עדות לאלוהים ואינם ראויים לחיות. השמדתם תהיה בגלל התנהגותם המרושעת והשמדה היא היעד הטוב להם ביותר. כשהאדם ייכנס מאוחר יותר לעולם הטוב, לא יהיו כול קשרים בין בעל לאישתו, בין אב לבתו או בין אם לבנה, שהאדם מדמיין שימצא אותם. באותה עת, יילך האדם בעקבות בני מינו, והמשפחה תהיה כבר מרוסקת. לאחר שנכשל לחלוטין, השטן לא יפריע עוד לעולם לאנושות, ולאדם לא יהיה עוד טבע שטני מושחת. אותם אנשים מרדנים כבר יושמדו ורק הממושמעים ישרדו. וכך משפחות מעטות מאוד ישרדו בשלמותן. כיצד יוכלו יחסים גשמיים להתקיים עדיין? חייו הגשמיים של האדם בעבר ייאסרו לחלוטין. כיצד יוכלו יחסים גשמיים להתקיים בין בני אדם? ללא טבע שטני מושחת, חייהם של בני האדם לא יהיו עוד החיים הישנים מן העבר, אלא חיים חדשים. הורים יאבדו את ילדיהם וילדים יאבדו את הוריהם, בעלים יאבדו את נשותיהם ונשים יאבדו את בעליהן. לבני אדם יש כיום קשרים גשמיים בין איש לרעהו. כשכולם ייווכחו במנוחה, לא יהיו עוד קשרים גשמיים. לאנושות כזו יהיו רק צדיקות וקדושה, אנושות כזו תהיה רק אנושות העובדת את אלוהים.

אלוהים ברא את האנושות, מיקם אותה על פני האדמה והוביל אותה עד היום הזה. אחר כך הושיע את האנושות ושימש כקורבן חטאת למען האנושות. לבסוף עדיין עליו לכבוש את האנושות, להושיע אותה לחלוטין ולשקם את דמותה המקורית. זוהי העבודה שבה עסק מן ההתחלה עד הסוף – שיקום דמותו המקורית וצלמו המקורי של האדם. הוא יקים את מלכותו וישקם את דמותו המקורית של האדם, כלומר ישקם את סמכותו על פני האדמה ובקרב הבריאה כולה. האדם איבד את לבו ירא האלוהים לאחר שהושחת על ידי השטן ואיבד את התפקיד שצריך להיות לאחד מברואי האל, ונעשה לאויב המורד באלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך לא היתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו ועוד יותר מכך לא היתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. האדם נברא על ידי אלוהים והיה עליו לעבוד את אלוהים, אך למעשה הפנה האדם את גבו לאלוהים וסגד לשטן. השטן היה לאליל שבלב האדם. כך איבד אלוהים את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את משמעות בריאת האדם על ידו, ולפיכך כדי לשקם את משמעות בריאת האדם על ידו, עליו לשקם את דמותו המקורית של האדם ולפטור את האדם מטבעו המושחת. כדי להשיב את האדם מידי השטן, עליו להושיע את האדם מחטא. רק בדרך זו הוא יוכל לשקם בהדרגה את דמותו המקורית ואת תפקידו המקורי של האדם ולבסוף לשקם את מלכותו. השמדתם הסופית של אותם בני מרדות תתבצע אף היא כדי לאפשר לאדם לעבוד את אלוהים טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. כיוון שאלוהים ברא את האדם, הוא יגרום לאדם לסגוד לו. כיוון שברצונו לשקם את תפקידו המקורי של האדם, הוא ישקם אותו לחלוטין וללא כול פשרה. שיקום סמכותו פירושו לגרום לאדם לסגוד לו ולהישמע לו. פירושו שהוא יגרום לאדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו לגווע בזכות סמכותו. פירושו שהוא יגרום לכול חלק בו להישאר על כנו בקרב האנושות וללא כול התנגדות מצד האדם. המלכות שברצונו להקים היא מלכותו. האנושות שהוא מבקש היא אנושות שסוגדת לו, שנשמעת לו לחלוטין ושיש לה כבוד כלפיו. אם לא יושיע את האנושות המושחתת, משמעות בריאת האדם על ידו תסתכם בלא כלום. לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם לא ישמיד את אותם אויבים המורדים בו, לא יוכל לזכות בכבודו המלא ולא יוכל להקים את מלכותו על פני האדמה. אלה הם סמלי השלמת עבודתו והשלמת הישגו האדיר: להשמיד לחלוטין את אותם בני אדם המורדים בו ולהביא את מי שהובא לידי שלמות, למנוחה. לאחר שדמותה המקורית של האנושות תשוקם, כשבני האדם יוכלו למלא כול אחד את חובתו, לשמור כול אחד על מקומו ולהישמע לכול הסדריו של אלוהים, יזכה אלוהים בקבוצה של בני אדם על פני האדמה, הסוגדת לו, ואף יקים על פני האדמה מלכות הסוגדת לו. לו יהיה הניצחון הנצחי על פני האדמה והמתנגדים לו יגוועו לעולמי עד. דבר זה ישקם את כוונתו המקורית בבריאת האדם. הוא ישקם את כוונתו בבריאת כול הדברים וכן את סמכותו על פני האדמה, בקרב כול הדברים ובקרב אויביו. אלה הם סמלי ניצחונו המוחלט. מכאן והלאה תיווכח האנושות במנוחה ובחיים המתנהלים בדרך הנכונה. גם אלוהים ייווכח במנוחת נצח עם האדם ובחיי נצח המשותפים לאלוהים ולאדם. הזוהמה והמרדנות שעל פני האדמה ייעלמו, וכך גם הנהי שעל פני האדמה. כול המתנגד לאלוהים על פני האדמה, לא יתקיים. רק אלוהים ואותם בני אדם שהושיע, ייוותרו. רק בריאתו תיוותר.

מתוך 'אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה '

עוד

חקר הברק ממזרח

כנסיית האל הכול יכול — ישועת הממלכה